אל-סבון

2:13 דק׳, 2021

המלתחות, אלו שנמצאות בפאתי האיצטדיון העירוני, הן ביתו של מועדון האתלטיקה המפואר ׳הכח חדרה׳.

סבון שנופל על הרצפה לאחר תחרות גורלית, משנה את את חייו של אולג בלוחין, גדול הודפי כדור-הברזל במחוז צפון השרון.

עלילה

השנה היא 1996, וההכנות ב׳הכוח חדרה׳, מועדון האתלטיקה האגדי של העיר, בשיאן. נכון, המועדון אמנם מצוי על סף התמוטטות כלכלית, והאתלטיקה בישראל מעולם זכתה לאהדה רבה או הערכה ראויה, ובכל זאת, פעם בשנה זה קורה. העיר חדרה עוצרת נשימה לרגל תחרות האתלטיקה המחוזית ולרגל ההזדמנות להביס את היריבה המרה ׳מכבי כרכור׳ בתחרויות השדה והמסלול.

בבוקר התחרות, אולג בלוחין יודע שזאת ככל הנראה ההזדמנות האחרונה שלו ללשבור את השיא הישראלי בהדיפת כדור ברזל. אפילו היריבים מכרכור מודים שאתלט כמוהו לא רואים כל יום. אך דווקא ביום שכזה הדברים לא מתנהלים כמתוכן במתקן האתלטיקה.

פיתוח דמויות

גולן שרעבי, בן 28, קופץ-מוט מחדרה. תמיד אמרו לו שהוא גבוה ודק מידי בשביל קפיצה במוט, אפילו שברירי, אבל בהיעדר מתחרים זה לא ממש מפריע לו להמשיך לנסות. הוא נוטה לעגל פינות לטובתו אבל בסה"כ מחובר למציאות.

גולן גר עדיין אצל ההורים, ומנסה כבר זמן מה לשחזר את השיא של עצמו - 3.26 מטרים. הוא בטוח שהדבר ישקם, לכל הפחות, את תהילתו המקומית. כדי לעשות זאת הוא זקוק לתשומת לב אבהית, ולתמיכה מקצועית ומוראלית.

אולג בלוחין, בן 47, הודף כדור-ברזל חצי-לשעבר, שמתעקש להמשיך ולהתחרות. בנעוריו בדינמו מוסקבה ניבאו לו הצלחה אולימפית אדירה, אך נפילת חומת הברזל והעלייה ארצה, גרמו לאובדן עתידו האולימפי. הוא עקשן, נחוש, מסוגר, מתנשא וגאה. בשנים האחרונות עובד כמורה לספורט בחטיבת הביניים האזורית של אור עקיבא.

הוא ממשיך לנסות להגשים את הפוטנציאל האבוד שלו בהדיפת-כדור ברזל, ומביע זלזול עמוק כלפי הספורט הישראלי. הוא עלול להיות מופתע ממה שקצת חום אנושי עלול לעורר בליבו.

עיצוב דמויות: בר וקנין ותמר שרביט